החרות להיות אמיץ \ דינה שגב

'אומץ' הוא צעיר חרדי, איש ישיבה, בעל אישה וילדים, שלא יכול היה לשתוק על עוולות חברתיות שנתקל בן, בחברה הישראלית ככלל, ובמגזר החרדי שבקרבו הוא חי במודיעין עילית. הוא זועק נגד אפליה, לחץ חברתי, ניצול, שנאה ואי קבלת האחר.. בדרך היחידה האפשרית שהוא מצא לנכון עבורו- גרפיטי! בימים אלו נפתח קמפיין רשת לגיוס המונים להוצאת ספר על 'אומץ': סיפורו, רעיונותיו, וצילומים של כל עבודות הגרפיטי ואמנות הרחוב שלו בשנים האחרונות. (הקישור לאתר ההדסטארט- https://m.headstart.co.il/#/main?id=18095) דינה שגב- היא מדריכת סיורי גרפיטי ("מגלים את אמנות הרחוב"), שמכירה אותו אישית, ומספרת על יצירותיו בסיוריה, והיא מביאה כאן את סיפורו.

*****

"המלך עירום"!! צעק ילד אחד, שלא פחד, בסיפור – "בגדי המלך החדשים". ילד אחד, שלא פחד כמו כל שאר אנשי העיר, שהתבוננו במלך העירום, ופחדו. פחדו לדבר, ופחדו מה יחשבו עליהם. החברה שלנו מלאה ב'מלכים ערומים', וזקוקה תמיד לילד ההוא שיעז. לילד שיצביע ויגיד את האמת. "אומץ" הוא הילד הזה! הילד שלמרות הפחד הגדול, מעז. הוא מעז כי הוא מוכרח. "אני פשוט לא יכול לשתוק", הוא אומר לי בכל פעם מחדש. איזה מזל שאתה לא יכול לשתוק, אומץ, אני חושבת, מול כל יצירה חדשה בה אני פוגשת בסיורי אמנות הרחוב שאני עורכת בתל אביב, ומתרגשת, מול כל נושא נוסף שאומץ מעלה למודעות, מול כל 'צלצול התעוררות' שאומץ מצלצל מולנו בדרכו האמנותית או הטקסטואלית, ברחובות העיר. אומץ הוא בחור חרדי, שבלילות עוטה, כמן סופרמן שכזה, את הזהות הסודית שלו, ויוצא לרסס על קירות העיר את כל הדברים אותם אינו יכול לצעוק, אך הוא אינו נכנע לשתוק אותם. אולי אלו אילנות גבוהים מאד להיתלות בם, אבל יש רגעים בהם אני מוצאת הקבלה בין אומץ למשה רבנו. דווקא משה כבד הפה, שלא יכול היה 'לדבר את הדברים' בקול ברור בראש חוצות, דווקא הוא היה זה שהנהיג את העם בשינוי הגדול. "אומץ" המסתורי, אולי אינו 'מנהיג גדול' לפי ההגדרות הרגילות- אם כי אין לדעת עד לאן 'תופעת אומץ' עוד תגיע (!)- אבל אף כי איש לא בחר בו, הוא בחר. בחר לא לשתוק, ובחר לנסות להוביל לשינוי, והוא בחר בדרך יוצאת הדופן הזו, (בייחוד בחברה בה הוא מצוי),והיחידה האפשרית אולי עבורו- דרך הגרפיטי. את מי הוא מנהיג? את 'קהילת אומץ', כלומר כל מי שמצטרף לדף הפייסבוק של 'אומץ לחרדים', (שכבר מזמן פרץ את גבולות החברה החרדית). אך למעשה הוא מנהיג את כל מי שהולך ברחובות ופוגש את יצירותיו, ושואב מהן ומהרעיונות שמאחוריהן השראה. "אומץ זה לא אני, באופן אישי", אומץ אומר לי, "זה האומץ שאני מבקש עבור כולם". כמובן שגם בחברה החרדית וגם בחילונית יש עוד מנהיגי שינוי כאלו ואחרים. אומץ, אם כן מצוי בחבורה טובה, של כל אלו שאכפת להם. ההבדל נעוץ בכך שהוא מסתכן סכנה של ממש, וסכנת נידוי חברתי (לו, לאשתו ולילדיו הקטנים) ניצבת כחרב מתהפכת מעל ראשו, עם כל כיתוב נוסף שהוא עושה בלילות. בדף הפייסבוק שלו, שקיבץ כבר קהילה גדולה מאד סביבו וסביב רעיונותיו, הוא כותב: "אני לא בא להילחם באמונה ובדת, כמו שאינני בא להילחם באתאיזם, כמו שאינני עושה השואות בין מגזרים. אני חרדי, וחרדי אשאר. בסך הכל אני בא לעורר ולתקן את מה שצריך בחברה שלי". אבל אומץ כבר מזמן חרג מגבולות החברה החרדית 'שלו', וביצירות וכתובות רבות שלו הוא גולש לרבדים הכלל- ישראלים וכלל- אנושיים. בין הדברים ש'יושבים לאומץ על הלב': אנשים המפחדים מ "מה יגידו" בחברה, ומכבים את התשוקות שלהם, חוסר הכלת השונה, וגם אנשים שיש בידם הכוח לשחק בחייהם של אנשים אחרים, והם משתמשים בו באופן לא מדוייק. באופן כללי, נושאים שצריכים להיות מדוברים, אבל אנשים משתיקים אותם, מעציבים מאד את אומץ. את כל העצב הזה שנאגר לו בלב, הוא החל להוציא החוצה, ו'לירות לכל הכיוונים', עם הנשק היחיד שהוא יכול היה לחשוב עליו- תרסיס ספריי. "מה אכפת לך מה יגידו?" הוא זעק את זעקת הספריי הראשונה שלו, על קירות עירו, בקריאה אישית לחבר, שפחד לממש עצמו בדרך שאינה מקובלת מספיק בחברה החרדית. החברה החרדית היא אכן קיצונית בהשלטת המוסכמות החברתיות על אנשיה, אך גם בחברה החילונית קיים הפחד מפני מה שיגידו אחרים, ואיך יתקבלו הדברים בעיני החברה. פסיכולוגים כתבו מאמרים לרוב על המתח הקיים בין יצריו של היחיד לצרכי החברה, וכל הצרות הנפשיות והחברתיות שנגרמות מן המתח הזה. במשך הזמן נושאי היצירות של אומץ התרחבו וכוללים למשל נושאים כמו שנאה, מלחמות וגזענות. גרפיטי במיטבו- מזעזע את אמות הסיפים של ההולכים ברחוב, בדרכים עקיפות ואמנותיות, או ישירות ובוטות. גם הגרפיטי של אומץ- מציב מראה אמיצה מול החברה ותחלואיה.

בא מאהבה. בכל דבר שהוא עושה, אומץ מחפש את קולן של האחדות בקרב בני האדם. כשהוא הקים את 'המוזיאון להנצחת השלום'- מקום בו כל אחד יכול לבוא ולכתוב דברים בעד השלום, הוא ביקש בתוך המציאות המלחמתית ומלאת השנאה, לתת מקום לקולות השלום והאהבה. כשהוא כותב ברחובות משפטים כמו: "מוות להם", הוא גורם למסתכל לשים לב כמה מגוחך הכל, ולחשוב שוב על עניין ה'צד הצודק', שהוא סובייקטיבי כל כך. מי באמת צודק ומי ראוי למות ולמה?! הכתובות של אומץ יוצרות הזרה לרעיונות, מציגות קיצוניות בכוונת מכוון, ומעוררות מחשבה על הכללות. לפעמים הוא מפזר משפטי שבץ-נא ברחובות, כמו: "שורה מפלסטיק שאומרת- היה חזק", שבפשטות מעודדת כל אחד להיות אמיץ לגבי חלומותיו. אומץ לגמרי בא מאהבה!

וכעת – הספר! מה דעתך על ספר שיקבץ את כל יצירותיך? כן, גם הספר הזה נולד מאכפתיות ומאהבה. אהבה של הקהילה שסביבו אליו ואל רעיונותיו, ואומץ שהבין שספר שכזה יתן לרעיונותיו משנה כוח, הסכים. את הספר שהריונו מתחיל ממש היום בהדסטארט, רוקח עבור אומץ חגי מרום, בעל הוצאת הספרים- 'מרום תרבות ישראלית'. כעת, משקראתם את הכתבה הזו, ומשנחשפתם לתופעת 'אומץ' , אתם מוזמנים להרים עיניים בהולככם ברחובות, ולחפש את אמנות הרחוב המדהימה המתקיימת בארץ, ואת אומץ בתוכה, ולהיות אמיצים בעצמכם- לגבי החלומות והרצונות שלכם. אתם גם מוזמנים לתמוך בספרו של אומץ באתר ההדסטארט, ולהיות שותפים לדרכו.

קישור לדף הפייסבוק של אומץ לחרדים: https://www.facebook.com/%D7%90%D7%95%D7%9E%D7%A5-%D7%9C%D7%97%D7%A8%D7%93%D7%99%D7%9D-ometz-1011670655516103/?fref=ts