דמיאן טאב - עולם בדיוני על קירות העיר

לבנות את הסיפור. אני יושבת עם מריסה- אמא שלו, ולורנה- אחותו, ב'קפה-גן-סיפור', ומנסה לבנות את הסיפור. מנסה לאסוף חתיכות פאזל, כדי ליצור לעצמי את התמונה השלמה, אבל זה אבוד מראש. אדם הוא אלפי פאזלים רבי מימדים, ובמקרה של דמיאן, אם לוקחים בחשבון את כל מה שהלך שם, בראש היצירתי שלו- כל הדמויות והסיפורים, כל העולמות הדמיוניים, כל הרעיונות והמשחקים, האפליקציות והסרטונים- אם נוסיף את כל אלו לנסיונות ליקוט חלקי הפאזל, הרי שנידונו מראש לכשלון חרוץ.

הר געש יצירתי

הראש של דמיאן היה הר געש שופע ומתפרץ, ודמיאן, כדרכם של הרי געש, היה מוכרח לתת לכוחות היצירה שלו להתפרץ בכל מקום אפשרי. כן, גם על הקירות. המון קירות. הר הגעש הפנימי 'זרק' דמויות ופיזר 'סצנות' בדיוניות בכל מקום בו עבר: על קירות מותרים וקירות אסורים, ברחובות ראשיים באמצע העיר, או בתוך שטחי בור נידחים, ובניינים נטושים. קנבס הקירות. עם רוב אמני הרחוב הישראליים אני קובעת להיפגש לשיחה, ולצד הבירה או הקפה, והשיחה הקולחת, אני שואלת את המוני שאלותי. תמיד מעניינים אותי הסיפורים שמאחורי היצירות, ולא פחות- הסיפורים שמאחורי האדם שיוצר את היצירות. דמיאן מיעט במילים. מפגש בירה\קפה שכזה, מעולם לא נקבע. בארועי יצירה משותפים, הצלחתי לקבל כמה תשובות קצרות, על שאלות פשוטות של 'קורות חיים'. כששאלתי יותר, הוא ענה לי: "דינה, אם הייתי רוצה לספר על הדמויות והדמיונות שלי, ומאיפה נובעים הרעיונות שלי, הייתי כנראה סופר. אבל אני לא, ולכן אני מצייר. פשוט מצייר את כל מה שעולה לי בראש, ואתם, הצופים, קחו את זה לאן שאתם רוצים. תמציאו לעצמכם את הסיפורים". ואני קיבלתי. וככה גם העברתי ועדיין מעבירה את זה הלאה, בסיורים. דמיאן לא קיצר לנו דרכים, ולא האכיל אותנו בכפית. הוא פשוט הניח את אין סוף הדברים שציירו את עצמם אצלו בראש, על קנבס הקירות, או קנבס המסך, או קנבס הקנבס, וזהו. מכאן והלאה- תורנו 'לעבוד'. היו פעמים שפגשתי אותו על דרך המקרה, באמצע סיור, או בשיטוטיי ברחובות, והרגשתי בת מזל לפגוש את דמיאן בורא יצירות, והיו פעמים שהשתתפנו שנינו בארועי אמנות רחוב, ותמיד הקיר שלי היה נאלץ לחכות בסבלנות, עד שאשבע מלראות את דמיאן ואמנים נוספים, בשעת היצירה. תמיד כשדמיאן צייר, הייתי מהופנטת מן השטף, ומהשליטה בצבעי הספריי, אבל הכי מהופנטת הייתי- ממעיין היצירה. בכל פעם הייתי שואלת בלב (כבר למדתי שאין מה לשאול החוצה): 'מאין מגיעות הדמויות המוזרות-מרתקות-נפלאות האלו?!" דמיאן היה מעיין נובע של דמויות דמיוניות, בשלל סיטואציות, ואלוף עולם של קומפוזיציות, פרספקטיבות, שקיפויות, ומה לא. ולמה אני כותבת על דמיאן בלשון עבר, משום שבאפריל 2022, דמיאן סיים את המסע שלו כאן על הכדור, לאחר התמודדות ממושכת במחלת הסרטן, ועבר.. אולי אל העולמות שהם מחוזות יצוריו, מי יודע. ואני, אני בכל זאת החלטתי לנסות לספר במילים, על אמן אהוב, שמיעט במילים והרבה ביצירה.

אוטודידקט

אמא מריסה מספרת לי שעוד כשדמיאן היה בגן, חנה הסייעת אמרה לה- "עוד יכתבו עליו בעיתונים, כשרון גדול יש לו". כבר כילד הוא אהב לצייר דינוזאורים וחייזרים. ברור שהלך גם לחוגי ציור, אבל היצירתיות היתה תמיד חלק מובנה בנפשו ובמחשבתו, והיא הרבה מעבר לציור כזה או אחר, ואינה זקוקה לחוגים. כבר בגילאי 9-10 הוא יצר סרטי "סטופ-מושן", והכין לאחותו ליום הולדתה בובה מעיסת נייר, כולל מפרקים כדי שהיא תוכל גם לעמוד וגם לשבת. בהמשך יצר עוד ועוד סרטונים, ונהנה להשתעשע בתוכנת 'צייר'. בביוגרפיה הרשמית ציינתי לי: - מגמת גרפיקה בתיכון. - צנחן בצבא, כולל מלחמת לבנון השניה. - טיול-אחרי-צבא לארגנטינה (שם נולד, וממנה הגיע לבת-ים, כתינוק. אבל העיקר הוא הרי תמיד לא הביוגרפיה הרשמית, ואצל דמיאן על אחת כמה וכמה. מתישהו עבר לגור בתל אביב. מתישהו התחיל לצייר על קירות (מתישהו הביא גם את מיכל רובין, לצייר על קירות). כיוון שהפך למומחה בציור תלת מימד, וכיוון שרצה לעבוד בעבודה מסודרת וקבועה, עבד בהדמייה למעבדת שיניים, ואחר כך גם בסדנה לייצור ויטראז'ים אמנותיים, ולבסוף גם באפליקציה להימורי סוסים. תוך כדי העבודות 'המסודרות', יצר בלי סוף, ועבד על איסוף כל החומרים שלו לתיק עבודות. דמיאן היה אוטודידקט מושלם. הוא לקח לעצמו אינסוף קורסים, ב'אוניברסיטת האינטרנט והיוטיוב': גרפיקה ואנימציה, ותלת מימד, ומה לא. הוא לימד את עצמו "תכנות מחשבים", ויצר אפליקציית תלת מימד מיוחדת עבור יצירותיו (נסו אותה, אל מול יצירותיו שברחובות!), ויצר גם משחק מחשב ("seed's odyssey"), בו מככבות הדמויות שלו. כשקיבל מדפסת תלת מימד – מתנת יום הולדת ממירב (יום ההולדת האחרון..) , הוא היה מאושר, והתחיל לברוא יצירות תלת מימדיות מודפסות. לא היה לעושר שלו סוף. עד הסוף.

הדמויות של דמיאן

בואו נדבר על הדמויות האלו, הגם שהוא כמעט ולא דיבר עליהן. כפשרה, אעשה זאת ברשימה: * לפעמים הן לבד, ולפעמים בחברותה. * אין להן פנים, אבל הן מביעות כל כך הרבה. * הן כל כך לא-אנושיות, אבל כל כך כן-אנושיות, שזה מטריף את הראש. * נדמה שבעולם שלהן יש עץ דעת מיוחד, והן כולן משחקות משחקי קומפוזיציה עם תפוחיו האדומים. * לפעמים התפוחים האדומים הופכים ללבבות אדומים. או שזה להפך. והעיקר שאדום. * לדמיאן הספיקו 5 צבעים: שחור, לבן, אדום, חום, ואפור כדי לברוא עולמות. * סיד. ככה קוראים לדמות הראשית שלו, שהתחילה מסקיצה, וגרמה לו להתאהב בה, ולתת לה להשתלט על עולמו היצירתי. יש שמדמים אותו לנמלה, יש שחושבים שהראש הוא כדור בייסבול, אבל.. הוא פשוט "סיד", וזהו. לצד סיד נולדו עוד דמויות, כמו 'בייבי בוהן' ואחרים.

כל עוד חיים - כדאי לחיות

סרטן המעי הגס. בלתי אפשרי לצאת מזה בחיים, ובכל זאת דמיאן ומירב החליטו שכל עוד החיים כאן, כדאי לחיות אותם! את מירב הוא הכיר 'רגע' אחרי שהוא ידע על התאים המכלים המקננים ומתרבים בגופו. היא התאהבה בו, על כל מה שבו (ומה לעשות שזה כולל גם את מה שמקנן בו), והיא הושיטה אליו ידיים, באש ובמים. בספטמבר 2022, הם התחתנו. 'אם לחיות, אז לחיות', כבר אמרנו, והיתה חתונה יפה ושמחה. לקראת החתונה, מירב רצתה להפתיע את האיש שלה, עם הפתעה מיוחדת. היא דיברה עם חבורת אמני הרחוב שהיו חברים קרובים, והשתייכו יחד לקבוצת "URBANIAX" ושכמובן שמחו ברעיון, ויצאו לבצע. נחלת בנימין, (שבזכות בינה מוכיח, היא 'מוזיאון רחוב' משגע, ומאכלסת גם כמה מיצירותיו האייקוניות של דמיאן) נבחרה כ'זירת הפשע' המתאימה לציור ההפתעה: ציור ענק עם עוגת חתונה וורדרדה, ועליה 'חתן-כלה' שהם- מי אם לא- סיד החתן, ודמות המטריושקה (אמנות הרחוב של מירב) הכלה, וסביב העוגה אורחים, בדמות כל הדמויות האפייניות של החברים, אמני הרחוב. היצירה הגמורה כוסתה היטב, כדי להישאר הפתעה, וביום החתונה מירב ודמיאן הגיעו לנחלה, אל מתנת אמנות הרחוב הזו, מלאת האהבה.

"לצוד דמיאן"

"צייד גרפיטי", זה חלק מהמשחק. משוגעי אמנות רחוב וגרפיטי, יודעים שהאמנים ימצאו את המבנים הכי נידחים ונטושים, כדי 'להפגיז' שם ביצירות מבלי לפחד מאנשי החוק. זו גם הזדמנות מצויינת להתנסות ולהתאמן בשקט. וגם, לשחק 'חפשו את המטמון' עם קהל חובבי האמנות החתרנית הזו: משוגעי גרפיטי שכמותי, יוצאים למסעות של חיפוש ותיעוד יצירות במקומות נסתרים ונידחים, זה חלק מהמשחק המשותף. ואני יכולה להגיד לכם- יצירות של דמיאן, תמצאו בכל מקום! הנה למשל הסיפור שלי על 'בניין אגד הישן', בתל אביב: מדובר על מבנה עצום בעל עשרות חדרים בכל אחת מעשר קומותיו. הסתובבתי שם עם שתי חברות 'מתעדות גרפיטי', לסיבוב של 'צייד'. ידענו שדמיאן צייר שם, ואנחנו עוברות ומחפשות בכל החדרים ולא מוצאות. עוד קומה ועוד קומה, ונאדה. אין. הגענו עד ליציאה לגג, ושם, על דלת היציאה לגג, הו! שם חיכה לנו סיד, בסבלנות מחוייכת. איזה אושר!! יצאנו לגג, גם שם גילינו כמה יצירות, ואז גילינו שיש שם גם סולם שמוביל לעוד גג קטן שמעל לגג הגדול. טיפסנו גם אליו, ומה חיכה לנו בגג שמעל לגג? תפוח אדום של דמיאן. בצמוד לתפוח השארתי גם אני חותם יצירתי, ורק אז, משמצאנו הכל, יכולנו להתחיל לחזור על עקבינו ולצאת לבסוף מן הבניין העצום והמנותץ הזה. באילו עוד מקומות מפתיעים פגשתי יצורי-דמיאן? על החומה בגבול הצפון, בפרוייקט "קירות מדברים", ליד שתולה. במבנה הנטוש של 'אשקלונה', במחנה הנטוש בבית דגן, במבנה בית הספר הנטוש בחיפה, במבנה העצום-נטוש בבני ברק, על צריף באזור התעשיה שילת, וגם על קיר קטן באמצע השדות בסביבת כפר רות ומודיעין, ובטח היו עוד מקומות שאני לא נזכרת בהם כרגע. לפעמים יצירותיו הפתיעו אותי גם במיקומים שבתוך העיר, כמו הפעם ההיא שהגעתי למוסך ברחוב קטנטן, היוצא מנחלת יצחק, ושם, על גדר נידחת, גיליתי את היצירה שהוא קרא לה באינסטגרם- 'פרח השכונות'. דמיאן פשוט טייל עם יצוריו הדמיוניים בכל מקום אפשרי! אי שם בתום תקופת הסגרים של הקורונה, דמיאן השתתף בתערוכה מיוחדת שנקראה "" NoBodyZ עבורה הוא יצר פסל מהפנט. איש של דמיון נובע, וידי זהב. דמיאן גם השתתף מספר פעמים בתערוכות "פופ אפ" – שצצות לימים ספורים בבניינים שמיועדים להריסה ובניה מחדש, בניינים שרגע לפני הריסתם- עשרות אמנים יוצרים על כל קירות דירותיהם. יצירותיו זכו שוב ושוב לאהדה רבה מקהל אלפי המבקרים.

דמיאן הכין מפת גוגל בה מצויינים מיקומי כל היצירות שיצר, שחלקן גם מחוברות לאפליקציית האמנות הרבודה והתלת מימדית, שבנה עבורן. לאחר לכתו בני המשפחה השתדלו לעדכן את כל מה שלא עודכן, במפת גוגל היצירות ( https://goo.gl/maps/1BMqQ8HdkeA8NFyN7 )

אתם מוזמנים לחפש את היצירות שעדיין מונחות כמתנות על קירות העיר, להביט בכולן בעיניים טובות, ולזכור שהיה כאן בעולם דמיאן אחד, שהיה מעיין שופע של יצירה.